ROLLS ELEVATOR
1998חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח -
מעליות ומעלונים לבתים קיימים
סימן ג': מקום ציבורי - נגישות
מקום ציבורי - מהו
19ז.   בסימן זה ובסימן ה'-
"מקום ציבורי" - אחד מאלה:
(1)   מקום או חלק ממקום, המפורט בתוספת הראשונה, העומד לשימושו של כלל הציבור או חלק בלתי מסוים ממנו;
(2)   מקום שבו ניתן שירות ציבורי כהגדרתו בסעיף19י ;
"מקום ציבורי קיים" - אחד מאלה:
(1)    מקום ציבורי שהוא בנין שההיתר לבנייתו או לשימוש בו כמקום ציבורי ניתן לפני כניסתן לתוקף של תקנות שיתקין שר הפנים לפי סעיף158ו1לחוק התכנון והבנייה ;
(2)   מקום ציבורי מסוים שאינו בניין, אשר היה קיים כמקום כאמור, לפני מועד כניסתן לתוקף של תקנות שיתקין שר המשפטים לפי סעיף19ט (בסימן זה - המועד הקובע );


נגישות מקום ציבורי
19ח.    (א)   מקום ציבורי יהיה נגיש לאנשים עם מוגבלות, בהתאם להוראות לפי סימן זה או להוראות הנגישות לפי חוק התכנון והבנייה, לפי העניין.
(ב)   מי שאחראי למקום ציבורי לפי סעיף קטן (ג), יבצע התאמות נגישות לאנשים עם מוגבלות לפי סימן זה או לפי הוראות הנגישות לפי חוק התכנון והבנייה, לפי העניין, וידאג לאחזקתן
התקינה של התאמות אלה.
(ג)   חובת הנגישות לעניין מקום ציבורי לפי סעיף זה -
(1)   ( (בסעיף לעניין התאמות נגישות הדורשות היתר כמשמעותו בסעיף 145א) לחוק התכנון והבנייה, תחול על הבעלים; הושכר המקום הציבורי בשכירות שחל עליה חוק הגנת הדייר [נוסח
השתתפות משולב], התשל"-1972זה - חוק הגנת הדייר), ישלם הדייר לבעל הבית מחצית מעלות ביצוע התאמות הנגישות; שר הבינוי והשיכון, באישור הממשלה והוועדה, רשאי לקבוע שיעורי
שונים בתוך שנה מיום פרסומו של חוק זה; בסעיף זה, "דייר", "בעל בית" - כהגדרתם בחוק הגנת הדיירב;
(2)   ), על לעניין התאמות נגישות אשר אינן דורשות היתר בנייה כאמור בפסקה 1תחול תחול על הבעלים, ואולם אם המקום הציבורי מוחזק או מופעל בידי מי שאיננו הבעלים - חובת הנגישות
המחזיק או המפעיל של המקום הציבורי(.
(נגישות ד)   על אף האמור בכל דין או הסכם, המחזיק, המפעיל או הבעלים של מקום ציבורי, הכל לפי העניין, חייב לאפשר למי שחלה עליו חובה בהתאם להוראות לפי סימן זה לבצע התאמות
במקום הציבורי.
(ה1)   לא יפעיל אדם מקום ציבורי אלא אם כן בוצעו במקום התאמות הנגישות בהתאם להוראות פרק זה או פרק ה'1א לחוק התכנון והבנייה)    (;
(2)   על אף האמור בכל דין, לא ביצע הבעלים התאמות נגישות לפי פרק זה או לפי פרק 1יחוייב א לחוק התכנון והבנייה, רשאי השוכר לבטל את חוזה השכירות, לא ייחשב למפר החוזה, ולא
בפיצוי בשל הביטולה'.
(ו)   בסעיף זה -
"בעלים" - הבעלים, ואם יש חוכר לדורות, החוכר לדורות, ולמעט דייר;
", חוכר לדורות" - חוכר לדורות כמשמעותו בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969לרבות בר רשות, בין בהרשאה לתקופה אחת ובין בהרשאה מתחדשת, לתקופה העולה על עשרים וחמש שנים.

תקנות נגישות לעניין מקום ציבורי
19ובין ט.    (א)   לעניין מקומות ציבוריים קיימים ומקומות ציבוריים שאינם בנינים, שהוקמו לאחר המועד הקובע, יקבע שר המשפטים הוראות בדבר התאמות הנגישות הנדרשות, בין בדרך כלל
לסוגי מקומות, כדי לאפשר לאדם עם מוגבלות, נגישות במקום באופן סביר בהתחשב בתקן ישראלי; תקנות לפי פסקה זו יכללו, בין השאר, הוראות בדבר -
(1)   2הנגשת צמתים, מדרכות, גשרים, מנהרות ומעברים אחרים בשטח המקום הציבורי ולרבות הנגשת המעברים ממקומות החניה כאמור בפיסקה ();
(2)   הקצאת מקומות חניה לאנשים עם מוגבלות, מכלל מקומות החניה הקיימים או המתוכננים, לפי העניין, בשטח המקום ציבורי.
(ב)   בתקנות לפי סעיף קטן (א) רשאי השר לקבוע פטור מלא או חלקי מהתאמות הנגישות שקבע ובכלל זה דרישות מופחתות, לגבי סוגי מקומות ציבוריים קיימים שקבע, כולם או חלקם, אם
מתקיים אחד מאלה:
(1)   הפטור או הדרישות המופחתות מתחייבים כדי למנוע פגיעה מהותית באופיו המיוחד של המקום, לרבות ייחודו בשל ערכי ארכיאולוגיה, אדריכלות או טבע;
(2)   ביצוע התאמת הנגישות יהווה נטל כבד מדי.
(ג)   בתקנות לפי סעיף זה -
(1)    ייקבעו הוראות לעניין החלה בהדרגה של הוראות הנגישות שבתקנות כאמור, ככל שהן חלות על רשות ציבורית, לתקופה שלא תעלה על12שנים מהיום הקובע ;
(2)   יכול שייקבעו הוראות לעניין החלה בהדרגה של הוראות הנגישות שבתקנות כאמור, ככל שהן חלות על מי שאינו רשות ציבורית, לתקופה שלא תעלה על שש שנים מהיום הקובע;
) הוראות כאמור בפסקאות1) ו–(2ייקבעו בהתחשב, בין השאר, בכל אחד מאלה (:
(1)   סוג או אופי המקום החייב בהנגשה;
(2)   סוג או אופי השירות הניתן במקום הציבורי החייב בהנגדה;
(3)   היקף המקומות או השירותים החייבים בהנגדה בידי אותו הגוף;
(4)   סוגי התאמות הנגישות.
), לא נקבעה החלה הדרגתית, תחול חובת הנגישות במלואה לא יאוחר מיום כ"ג בחשוון התשע"1 בנובמבר 2018) לעניין רשות ציבורית, ולא יאוחר מיום ט"ז בחשוון התשע"ג (1בנובמבר
2012) לעניין מי שאינו רשות ציבורית; בסעיף קטן זה, "היום הקובע" - יום פרסום התקנות הראשונות לפי סעיף זה, או י' בחשוון התשס"ז (1 בנובמבר 2006המוקדם מביניהםט (.
() מופחתות, לחוק ד)   לעניין מקומות ציבוריים שאינם בנינים, שיוקמו כמקומות ציבוריים כאמור לאחר המועד הקובע, יהיו לשר המשפטים הסמכויות לקבוע הוראות לעניין פטור מלא או חלקי
הנתונות לשר הפנים לפי סעיףדרישות158ו1(ד)(2התכנון והבנייהאו   .
() ה)   פטור או דרישות מופחתות בדבר נטל כבד מדי, שנקבעו לפי סעיפים קטנים (ב2ו–(ד), לא יחולו על)( -
(1)   מקום ציבורי שהאחראי לו על פי סימן זה הוא רשות ציבורית;
(2)   חובה שחלה לפי חוק התכנון והבנייה, טרם כניסתן לתוקף של התקנות לפי סעיף קטן (א).
(הוועדהו)   תקנות לפי סעיף זה יותקנו לאחר התייעצות עם הנציב ועם ארגונים העוסקים בקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, בהתאם לעקרונות היסוד ולמטרותיו של חוק זה, ובאישור .
(ז)   שר המשפטים רשאי להוסיף בצו מקום על רשימת המקומות הציבוריים המנויים בתוספת הראשונה.
(ח)   תקנות לפי סעיף זה החלות על רשות מקומית, ייקבעו בהסכמת שר הפנים.
(ט)   סעיף זה לא יחול לגבי מקום ציבורי שחל עליו סימן ו', סימן ז', או סימן ט'.
(2006 י)   תקנות ראשונות לפי סעיף קטן (א) יוגשו לאישור הוועדה לא יאוחר מיום ג' באייר התשס"ו1 במאי 2006) ויאושרו על ידי הוועדה עד ליום י' בחשוון התשס"ז (1בנובמבר  ().

סימן ד': שירות ציבורי - נגישות

שירות ציבורי - מהו
19י.   בסימן זה ובסימן ה' -
"שירות ציבורי" - אחד מאלה:
(1)   שירות הניתן לציבור או לחלק בלתי מסוים ממנו בידי גוף ציבורי או במקום ציבורי כהגדרתו בסימן ג';
(2)   שירות מהשירותים המפורטים בתוספת השניה המיועד לכלל הציבור או לחלק בלתי מסוים ממנו;

נגישות שירות ציבורי
19יא. (א) שירות ציבורי יהיה נגיש לאנשים עם מוגבלות, בהתאם להוראות לפי סימן זה.
(ב)   מי שאחראי לאספקת שירות ציבורי יבצע התאמות נגישות לאנשים עם מוגבלות לפי סימן זה.

תקנות נגישות לעניין שירות ציבורי
19יב. (א) לעניין שירותים ציבוריים, יקבע שר המשפטים הוראות בדבר התאמות הנגישות הנדרשות, בין בדרך כלל ובין לסוגים של שירותים ציבוריים, כדי לאפשר לאדם עם מוגבלות נגישות
באופן סביר; תקנות לפי סעיף זה יכללו, בין השאר, הוראות בדבר נגישות מידע המופק במסגרת שירות ציבורי, וכן בדבר התקנת אמצעי עזר ואספקת שירותי עזר.
(אם ב)   בתקנות לפי סעיף קטן (א) רשאי שר המשפטים, לקבוע פטור מלא או חלקי מהתאמות הנגישות שקבע ובכלל זה דרישות מופחתות, לגבי סוגי שירותים ציבוריים שקבע, כולם או חלקם,
מתקיים אחד מאלה:
(1)   הפטור או הדרישות המופחתות מתחייבים כדי למנוע פגיעה מהותית באופיו המיוחד של השירות הציבורי;
(2)   ביצוע התאמות נגישות בשירות יהווה נטל כבד מדי.
(ג)   בתקנות לפי סעיף זה -
(1)    ייקבעו הוראות לעניין החלה בהדרגה של הוראות הנגישות שבתקנות כאמור, ככל שהן חלות על רשות ציבורית, לתקופה שלא תעלה על12שנים מהיום הקובע ;
(2)   יכול שייקבעו הוראות לעניין החלה בהדרגה של הוראות הנגישות שבתקנות כאמור ככל שהן חלות על מי שאינו רשות ציבורית, לתקופה שלא תעלה על שש שנים מהיום הקובע;
) הוראות כאמור בפסקאות1) ו–(2ייקבעו בהתחשב, בין השאר, בכל אחד מאלה (:
(1)   סוג או אופי השירות החייב בהנגשה;
(2)   היקף המקומות או השירותים החייבים בהנגשה על ידי אותו הגוף;
(3)   סוגי התאמות הנגישות.
), לא נקבעה החלה הדרגתית, תחול חובת הנגישות במלואה לא יאוחר מיום כ"ג בחשוון התשע"1 בנובמבר 2018) לעניין רשות ציבורית, ולא יאוחר מיום ט"ז בחשוון התשע"ג (1בנובמבר
2012) לעניין מי שאינו רשות ציבורית; בסעיף קטן זה, "היום הקובע" - יום פרסום התקנות הראשונות לפי סעיף זה, או י' בחשוון התשס"ז (1 בנובמבר 2006המוקדם מביניהםט (.
()   ד1בעל רישיון יבצע התאמות נגישות לאנשים עם מוגבלות לשירותי בזק ולמתקני בזק לפי סימן זה)    (;
(2)   לשירותים על אף האמור בסעיף קטן (א), לעניין שירותי בזק ומיתקני בזק, יקבע שר התקשורת הוראות בדבר התאמות הנגישות הנדרשות כדי לאפשר לאדם עם מוגבלות נגישות סבירה
סוגים של ומתקנים כאמור; לעניין זה יהיו לשר התקשורת הסמכויות הנתונות לשר המשפטים לפי סעיף קטן (ב); ההתאמות כאמור יכול שייקבעו לפי סוגים של שרותי בזק ויכול שייקבעו גם לפי
מיתקני בזק.
( ה)    1)   מי שעיסוקו בהשכרת רכב מנועי פרטי, שבבעלותו או בהחזקתו 100רכב כלי רכב לפחות, יחזיק לפחות שני כלי רכב, המותאמים לנהיגה בידי אדם עם מוגבלות, ולפחות שני כלי
נוספים, המותאמים להסעתו של אדם עם מוגבלות(;
(2)   מי שעיסוקו בהשכרת אוטובוסים וכלי רכב אחרים, יעמיד להשכרה כלי רכב נגישים לאנשים עם מוגבלות תמורת מחיר זהה למחירו של כלי רכב שאינו נגיש כאמור.
(3)   שר התחבורה יתקין תקנות להסדרת הנגישות לפי הוראות סעיף קטן זה.
() ו)   הוראות סעיפים קטנים (ב2ו–(ד) בדבר נטל כבד מדי לא יחולו לגבי שירות ציבורי הניתן בידי רשות ציבורית)(.
(בהתאם ז)   תקנות לפי סעיף זה יותקנו לאחר התייעצות עם הנציב ועם ארגונים העוסקים בקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, ולעניין שירותי בזק גם עם בעלי רישיונות הנוגעים בדבר,
לעקרונות היסוד ולמטרותיו של חוק זה, בהתחשב בהוראות תקן ישראלי ובאישור הוועדה.
(ח)   היה השירות באחריותו של שר אחר, יתקין שר המשפטים תקנות כאמור, לאחר התייעצות גם עם אותו שר, לפי העניין.
(ט)   שר המשפטים רשאי להוסיף בצו שירות על רשימת השירותים הציבוריים המנויים בתוספת השניה.
(י)   סעיף זה לא יחול לגבי שירות ציבורי שחל עליו סימן ו', סימן ז' או סימן י'.
( 1), יא)   תקנות ראשונות לפי סעיפים קטנים (א), (ד) ו–(ה) יוגשו לאישור הוועדה לא יאוחר מיום ג' באייר התשס"ו 1 במאי 2006ויאושרו על ידי הוועדה עד ליום י' בחשוון התשס"ז
בנובמבר2006(( ).

עקרון יסוד
1.   זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה,
מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד
הבריות.

מטרה
2.   להשתתפות חוק זה מטרתו להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו
המיוחדים באופן שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו
מלוא יכולתושיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי .

העדפה מתקנת
3.   עם אין רואים כאפליה פסולה פעולה שנועדה לתקן אפליה קודמת או קיימת של אנשים
מוגבלות או שנועדה לקדם את השוויון של אנשים עם מוגבלות.

הזכות לקבל החלטות
4.   אדם עם מוגבלות זכאי לקבל החלטות הנוגעות לחייו, על פי רצונו והעדפותיו, והכל
בהתאם להוראות כל דין.

התקנת מעלית בבית משותף: לא פשוט אבל אפשרי
מבוא
בתפיסה המודרנית קיומה של מעלית נוסעים בבית מגורים אינה מותרות עוד אלא צורך ממשי. עם זאת התקנת מעלית
בבית מגורים קיים כרוכה מטבעה בקשיים מרובים ומעוררת שאלות טכניות ומשפטיות מורכבות למדי, אשר אינן קיימות
(להלן: החוק), תיקון שמטרתו 1969 את חוק המקרקעין תשכ"ט – 1996בהקמת מבנה חדש. המחוקק תיקן בשנת
העיקרית הינה להקל על הקמת מעליות בבתי דירות קיימים.
תכליתה של סקירה זו להציג בפרספקטיבה של זמן את עיקרי הדין בנושא כפי שנתגבשו בתיקון האמור וביישומו מאז.
כללית, בעוד שבעבר נדרשה לשם התקנת המעלית הסכמה של כל בעלי הזכויות בבניין, דרישה שמשמעה שאפילו בעל
דירה אחד מסוגל להכשיל את התקנת המעלית בבניין, קובע החוק לאחר התיקון כי לצורך קבלת החלטה בדבר הקמת
מעלית נדרש רוב של בעלי דירות שברשותם שני שלישים מהדירות בבית המשותף. קביעה זו הינה השינוי המהותי והמרכזי
ביותר בנושא.
המורכבות והבעיות המתעוררות
התקנת מעלית בבניין קיים עלולה להיות מורכבת ביותר. היא מתפרסת על מספר תחומים שמתעורר הצורך לטפל בכולם.
מתעוררות שאלות טכניות, הנדסיות ואדריכליות, לא פשוטות בפני עצמן, בקשר עם גיבוש התוכנית הנבחרת להתקנת
המעלית. בנוסף יש צורך לפעול במישור הרישוי על מנת להשיג את אישורה של הועדה המקומית לתכנון ולבנייה לבניית
המעלית. כל הדרישות הללו מצטרפות כמובן לקושי העיקרי שהינו השגת הרוב הדרוש של הדיירים להקמת המעלית
ולתוכנית הבנייה, שמתווסף אליו צורך ליצור איזון מתאים בין בעלי הדירות בבניין בהיבט של חלוקת העלויות (עלויות
הקמה ועלויות תפעול).
גיבוש החלטת הדיירים
מטבע הדברים התקנת מעלית בבניין קיים עלולה לפגוע במידה זו או אחרת ברכוש המשותף, או בדירות או בדירה שבבניין,
ויכול בשל כך דייר כזה או אחר לסבור כי התקנת המעלית תפגע בדירתו ולנסות לפיכך לפעול להכשלת התוכנית חרף
תמיכת הרוב.
בין הדיירים לבין עצמם מתגלעות מדי פעם מחלוקות של ממש בנוגע להתקנת המעלית ו/או לבחירת החלופה המתאימה.
המחלוקת מושפעות מכך שהקמת המעלית כרוכה בדרך כלל בהוצאה לא מבוטלת (אם כי מדובר בהשקעה משתלמת בדרך
כלל) ומהעובדה שמידת המוטיבציה של הדיירים להתקין את המעלית אינה זהה. מוכרים למשל מצבים שבהם בעלי
הדירות בקומה גבוהה מעוניינים בהקמת המעליות יותר מאשר בעלי דירות בקומה תחתונה ולכך מצטרפים שיקולים
סובייקטיבים נוספים כגון גיל ומצב בריאות של הדיירים. בדינמיקה של קבלת ההחלטות מובלטים הבדלי האינטרסים בין
הדיירים.
ההסדרים החדשים שקבע החוק
)  הוסיף לחוק את 1996 לחוק (משנת 19ו' בו הוסדר הנושא של הקמת מעלית בבניין מגורים קיים וקבע התיקון
בו מספר קביעות חשובות לעניינומספר59סעיף  .
הינה החוק קבע כאמור כי רוב של שני שלישים מבעלי הדירות בבניין המשותף יכולים להחליט על הקמת מעלית. קביעה
עיקרו של התיקון והמשמעות הינה שלא נדרשת עוד כבעבר הסכמה של כל בעלי הדירותזו .
את תנאי נוסף שהוצב הינו שניתן לקבל היתר בנייה לבניית המעלית לפי חוק התכנון והבנייה. למעשה המחוקק הציב
הדרישה התכנונית כדרישה נוספת ומצטברת לדרישות האחרותבכך .
תנאי נוסף שנקבע מחייב כי "ניתן להתקין את המעלית באופן שלא יהיה בו כדי לגרום פגיעה מהותית בדירות האחרות או
בחלקן, ברכוש המשותף או בחזות הבית" ועל דרישה זו שהינה מרכזית לעניינו נעמוד בהמשך.
הסמכות להכריע בסכסוכים בנושא נמסרה למפקח על המקרקעין אשר לו סמכות ייחודית לדון בהם כך שלבית המשפט
השלום אין סמכות לטפל בהם.
ה"פגיעה מהותית" והסמכות להתנות תנאים ולהורות על פיצוי
התנאי שלפיו "ניתן להתקין את המעלית באופן שלא יהיה בו כדי לגרום פגיעה מהותית בדירות האחרות או בחלקן.." הינו
כאמור נקודת מפתח למימוש התוכנית להתקין מעלית והנושא העיקרי במחלוקת המשפטית שמתעוררת בדרך כלל
בסכסוכים שבין הדיירים בנושא זה.
טבעי שהקמת מעלית תגרור כמעט תמיד פגיעה מסוימת ברכוש המשותף ו/או בדירות או חלקן, כמעט לא אפשרי מצב שבו
הקמת המעלית לא תגרור פגיעה כלשהי. אם הפגיעה הינה מינימאלית ברור שעל המפקח להתיר את ההתקנה של המעלית
ומלשון החוק נלמד שתוכנית להתקנה של מעלית שאינה יוצרת "פגיעה מהותית" - המפקח אמור לאשרה.
החוק העניק למפקח סמכויות רחבות ואף קבע כי המפקח רשאי לבטל החלטות שהושגו ו/או להתנות את בניית המעלית
בקביעת פיצוי.
סמכותו זו של המפקח לקבוע פיצויים הינה כלי מעניין: הוא מוסמך לפסוק פיצוי למשל לטובת דייר אשר נפגע מהקמת
המעלית. כלי זה עשוי להועיל לדייר הנפגע מהקמת מעלית. עם זאת דווקא קיומו של הכלי להורות על פיצוי מגדיל את
מידת הגמישות ואת היכולת שיש למפקח ליצור איזונים ראויים חרף פגיעה בדירה וכך מרחיב הוא את כוחו של המפקח
ומגדיל את יכולתו להכשיר הקמת מעלית חרף קיומה של פגיעה, ומכאן שקיומו של כלי הפיצוי עשוי לסייע דווקא לדיירים
המעוניינים בהתקנת המעלית לממש את רצונם.
מתעוררות השאלות מהי הפגיעה המהותית ומהו הקשר בין הסמכות להורות על פיצוי לבין שאלת הפגיעה המהותית.
בשאלה זו אין תשובות חד משמעיות בחוק אם כי הפסיקה מפזרת מעט מן הערפל בנושא.
] פירושה עמדה לפיה פגיעה מהותית 1בחוק עצמו לא הוגדר הביטוי פגיעה מהותית לעניין זה. ניתן למצוא בספרות
תמורת "פגיעה מתמדת ומתמשכת הגורמת לבעל דירה סבל פיזי או נפשי שאדם סביר לא היה מוכן להשלים המשפטית
במקור פיצוי כספי הולם..." בפסק דין שעסק בהקמת מעלית קבע בית המשפט המחוזי כי "פגיעה משמעותית עימו גם
 חרף האור והן במקור האוויר מחלונות הבית עלולה תיחשב פגיעה מהותית ולפיכך לא התיר התקנת המעלית ביותר" הן [
הרוב בפסק דין שעניינו דומה במקצת (תוספת לבית מגורים) נקבע על ידי המפקח כי פגיעה מהותית משמעה לא
סתם או אפילו ירידת ערך בלבד אלא מדובר בפגיעה שבהתקיימה "לא ניתן לדרוש מן הבעלים שימשיך להתגורר רצון
שהרי המחוקק הניח לנגד עיניו 19לדעתי קביעה זו הינה קביעה ההולמת היטב את רוחו וכוונתו של המחוקק פגיעה
שהמעלית תפגע במי מן הדיירים וכי פגיעה סתמית או רגילה אין בה צידוק מספיק למנוע את מימוש רצונו של בדירה".
הרובבתיקון .
עולה מהפסיקה כי הביטוי "פגיעה מהותית" יתפרש לפי כל מקרה לגופו וכי המפקח הדן בנושא נוהג בדרך כלל גם לבצע
ביקור בבניין המדובר על מנת להתרשם באופן אישי ממידת הפגיעה.
לנפגע, נבהיר כי במקרה של "פגיעה מהותית" אין להתיר את בניית המעלית, גם לא בעזרת התניית המימוש בתשלום
כלומר הפיצוי נועד לאותם מקרים שבהם הפגיעה אינה "פגיעה מהותית" אולם הסמכות להורות על פיצוי לא פיצוי
להכשיר בניית מעלית במקרה שבו מדובר בפגיעה מהותיתתוכל .
סיכום
התיקון בחוק נועד לאפשר הקמת מעלית בבית מגורים קיים גם בלי לקבל את הסכמת כל הדיירים. התיקון היה חיוני
וקבלתו שהייתה כורח המציאות כבר אפשרה עד כה הקמתן של מספר רב של מעליות בבתי מגורים שלא היו מתאפשרות
בלעדיו. מגמה זו של המחוקק לעודד הקמת מעליות מקבלת ביטוי בפסיקת המפקחים בנושא.
בכל הנוגע עם זאת מתברר כי עדיין הקמת מעלית כרוכה מעבר לכל השאלות ההנדסיות והתכנוניות בשאלות משפטיות לא
אותנו ולקבל ליחסי הדיירים ולמידת הפגיעה מהקמת המעלית, שאלות מורכבות שחלקן טופלו ואחרות תמשכנה מעטות
פתרון בפסיקת המפקחים ובתי המשפטללוות .
בשל מורכבות הנושא והואיל והקמת מעלית כרוכה בהשקעה גבוהה יחסית ראוי לדיירים המעוניינים בהקמת מעלית ללכת
בנושא זה "עקב בצד אגודל" תוך שיתופם מראש של גורמי מקצוע (לרבות יועצים מקצועיים, מתכננים, קבלנים,
משפטנים) ושילוב ביניהם.




בניית מעליות בבניינים ישנים הפכה בשנים האחרונות לתופעה פופולארית ולא בכדי, שהרי מדובר באחת הדרכים היותר
משתלמות להעלאת ערך הדירות בבניין.
ההשקעה הכספית הנדרשת לצורך התקנת המעלית אינה פעוטה כלל וכלל ועשויה להסתכם במאות אלפי שקלים, הכל
בהתאם לסוג המעלית, גודלה והצורך בשינוי מבנה חדר המדרגות לצורך התקנתה.
התועלת הכלכלית הצומחת לדיירי הבית המשותף מהתקנת המעלית מתחלקת בין הדיירים באופן בלתי שוויוני, שהרי אין
דומה התועלת שיפיק דייר שדירתו ממוקמת במרומי הבניין לזו שיפיק דייר שדירתו מצויה באחת הקומות התחתונות.
לפיכך, יש בידי דיירי הבית המשותף לקבוע ביניהם את אופן חלוקת ההשתתפות בהוצאות התקנת המעלית, כך ששיעור
ההשתתפות בהוצאות ההתקנה יתאם את מידת ההנאה הכלכלית הצפויה.
הנובעת אך האם יתכן מצב בו יהנה דייר בבית המשותף מהתקנת מעלית בבניין (הן הנאה מהשימוש בה והן הנאה
מהעלאת ערך הדירה), מבלי שישא כלל בהוצאות התקנתהכלכלית ?
מתברר שהתשובה לשאלה זו הינה חיובית.
, מסדיר את חלוקת הנטל בין דיירי הבית המשותף בכל הנוגע להתקנת מעלית 1969ו לחוק המקרקעין תשכ"ט- 59סעיף
ולנשיאה בהוצאות החזקתה והפעלתה.
החוק קובע, כי בידי רוב של שני שלישים מבעלי הדירות בבניין להחליט באסיפה כללית על התקנת מעלית ברכוש
המשותף, אך זאת בכפוף לשני תנאים: הראשון, הוא שניתן לקבל היתר בניה להתקנת המעלית לפי חוק התכנון והבניה
והשני, שניתן להתקין את המעלית באופן שלא יהיה בו כדי לגרום פגיעה מהותית בדירות האחרות או בחלקן, ברכוש
המשותף או בחזות הבית.
החוק קובע עוד, כי בהוצאות התקנת המעלית ישאו רק הדיירים שהחליטו על ההתקנה ולא אלה שהתנגדו לה, כאשר בעל
דירת הקרקע מופטר מתשלום גם אם היה בין מצדדי ההתקנה.
מנגד, הוצאות ההחזקה וההפעלה של המעלית יחולו על כל הדיירים בבניין לרבות בעל דירת הקרקע ולרבות אלה שאינם
משתמשים בה.
כך למעשה מאפשר החוק מצב בו דייר שחפץ להימנע מתשלום חלקו בעלות התקנת המעלית, יתנגד להתקנתה ולאחר
שתותקן בסופו של יום (למרות התנגדותו) הוא יוכל להשתמש בה כנגד תשלום הוצאות שוטפות בגין החזקת המעלית.
6בוודאי ימצא מי שיחוש תסכול נוכח המצב המפורט לעיל, כפי שארע לאחרונה לדיירי בית משותף ברחוב נתן אלתרמן
בחיפה.
דיירי 9), דחה בית המשפט תביעה שהגישו 12879/04בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית משפט השלום בחיפה (ת.א.
בית משותף נגד שני דיירים אחרים (בני זוג).
החליטו התובעים לבצע שיפוץ בבניין, ובין היתר להקים גשר שיחבר בין מפלס הרחוב לבין חדר 2001במהלך שנת
המדרגות של הבניין ולהתקין מעלית בפיר חדר המדרגות.
התכניות להקמת הגשר והמעלית אושרו על ידי הרשות המקומית בהיותן מאושרות על ידי הרוב הדרוש של שני שלישים
של דיירי הבית המשותף. הנתבעים התנגדו לתוכנית והגישו תביעה למפקחת על רשום המקרקעין בחיפה לקבלת צו
למניעת ביצוע העבודות. בין היתר, טענו כי הגשר יגרום להם מטרדי רעש, כי אין להם צורך או רצון במעלית וכי הבניה
תגרום לירידת ערך דירתם.
. במהלך הדיון בפני המפקחת על המקרקעין מונה שמאי על מנת לחוות דעתו בשאלת ירידת הערך הנטענת. השמאי הגיע
בקשת הנתבעים 194,000$ $ ל- 180,000 לאחר ביצוע העבודות, מ- 8%למסקנה כי ערך דירת הנתבעים יעלה בכ-
למנוע את העבודות נדחתה.
הנתבעים לא השתתפו בעלויות הקשורות לביצוע העבודות בבניין אך דרשו לעשות שימוש בגשר ובמעלית לאחר שנבנו.
משכך, הגישו התובעים תביעה למפקחת על המקרקעין וביקשו צו שיאסור על הנתבעים לעשות שימוש בגשר ובמעלית.
המפקחת דחתה את בקשת התובעים וקבעה, כי לנתבעים זכות שימוש בכל המתקנים של הרכוש המשותף כנגד השתתפות
בתשלום הוצאות האחזקה.
200,000, מכרו הנתבעים את דירתם בסכום של2003בשנת   $.
מבניית הגשר לפיכך, הגישו התובעים תביעה נוספת כאמור לבית משפט השלום בחיפה וטענו כי דירת הנתבעים הושבחה
על חשבון והתקנת המעלית וזאת בלא שהנתבעים השתתפו בתשלום עבור הקמתם דבר שהביא להתעשרות כתוצאה
התובעים בניגוד לדין (על פי חוק עשיית עושר ולא במשפטהנתבעים ).
התובעים ביקשו להורות לנתבעים להשיב את סכום ההשבחה שנוצר כתוצאה מהתקנת המעלית ובניית הגשר.
ו לחוק המקרקעין, 59הנתבעים טענו מנגד, כי אין כל יסוד בדין המאפשר לחייבם בסכומים האמורים לאור האמור בסעיף
-1969תשכ"ט.
יצר -1969ו לחוק המקרקעין, תשכ"ח59בית המשפט (כבוד השופט דניאל פיש) דחה את תביעה התובעים וקבע כי סעיף
הסדר מפורט בכל הנוגע להתקנת מעלית בבית משותף ואיזן בין הזכויות היחסיות של דיירי בית משותף.
בית המשפט קבע עוד, כי אין מקום, או הצדקה, להפעיל מערכת איזונים נוספת הכלולה בחוק עשיית עושר ולא במשפט
מאחר והנושא הוסדר כליל בחוק המקרקעין בהתחשב במדיניות הציבורית הרצויה על רקע כלל הסוגיות העולות אגב
עריכת שיפורים ברכוש המשותף של בית משותף.
פסק דין זה מצביע על מצב בעייתי הנובע מההסדר הקבוע כיום בחוק המקרקעין, העלול לגרום בנסיבות מסויימות לתופעת
"הנהנה חינם" ה-"free rider".
ראוי עם זאת לציין, כי בעבר הוגשה הצעת חוק לשינוי המצב הקיים בה הוצע לקבוע, בין היתר, כי בעל דירה אשר בעליה
הקודמים לא ביקש להשתמש במעלית בעת התקנתה, והוא מבקש כעת להשתמש בה, יהיה רשאי לעשות כן ובלבד שישלם
לבעלי הדירות אשר השתתפו בהוצאות התקנת המעלית את חלקו היחסי בעלות ההתקנה. הצעת החוק עברה בקריאה
טרומית אך לא הבשילה לכדי שינוי חקיקה עקב חילוף השילטון.
03-, טל'- 1 רמת גן, מגדל ב.ס.ר. 2הכותב, עו"ד דן הלפרט, בעל משרד עורכי דין המתמחה במקרקעין (רחוב בן גוריון
7554466).
עו"ד דן הלפרט בעל תואר ראשון ושני במשפטים ותואר ראשון במנהל עסקים, חבר ועדת הקניין של לשכת עורכי הדין
ומאמריו מתפרסמים בקביעות בעיתונים "גלובס" ו"הארץ".